<h1>שבלי הלקט הלכ' נדה מספר הישר לר"ת</h1>
<h2>דף סו.</h2>
כבר היו הנשים רגילות לטבול אחרי שבעת ימי נדות, ומשלימין אחרי כן ז' נקיים, משום חומרא דר' זירא, אז היו מקילות בליבון, דאמרינן בשילהי נדה אנא אמינא לך איסורא ואת אמרת לי מנהגא, היכא דאחמור אחמור, היכא דלא אחמור לא אחמור, והיו אומ' משום חומרא דר' זירא לא גזרינן משום הרגל דבר, אלא איסור תשמיש לבדו, אבל היכא דלא טבלו, אין בין נדות ללבון, ולא כלום. והא דבעא אליהו לההיא איתתא בימי ליבוניך, נביא הוא, ויודע עניינו, והא דמסיק עלה ישן עמי, אתו אמוראי לאשמועינן דלאו קירוב בשר הוה, סינר היה מפסיק, ואפילו הכי נענש עליה.
<h2>דף סו:</h2>
זה השיב ר"ת ז"ל על רש"י ז"ל מעניין חפיפה, רש"י ז"ל מפרש בכל מקום שנאמרה חפיפה, בכל הגוף הוא, וסייעתי' משום דאמ' פרק כל כתבי [קכ"ב ב'] היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא יחוף, ומיהא דאמ' בפרק בתרא דנדה [ס"ח א'] אזל רב נחמן לפיוסה, לדביתהו, אמרה אמאי אתית השתא, תסגי למחר ותיתי, וידע מאי קאמרה ליה, אמר לה עבדי חסרת דודי חסרת, טסטקי חסרת, ופי' רש"י ז"ל דודי יורות קטנים, טסטקי יורות גדולים, אלמא דבעי לחוף כל גופה, ופי' ר"ת ז"ל ואמר האי לא סייעתא היא, חדא דלא יסוך כתיב, ולא כתיב לא יחוף, כדכתיבנא לעיל בדברי רבי' שלמה ז"ל, ובפרק ג' מינין דנזיר [מ"ב א'] אמרינן תנן נזיר לא יחוף, וגם חופף ראשו דהלל בפרק במה מדליקין, ומהאי סייעתא בתרא לא סייעתא היא כמו כן, דהאי טסטקי לא פירושו יורות גדולות, אלא מסרק הוי פירושו, כדמפרש ר' סעדיה ז"ל, דאין חפיפה אלא בראש, כדאשכחן בנדה פרק בתרא [ס"ו ב'] אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר, ולא באהל, משום דנתר מקטף, ואהל מסריך, מרימר משמיה דרבא אמר אשה לא תחוף אלא בחמין, דחמין משרי מזיא, קרירי מסרכי מזיא, אלמא אין חפיפה אלא בראש ומקשה ר' יצחק ז"ל מהא לר"ת ז"ל, מיהא דאמרינן לעולם ילמד אדם (בתו) בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה, אלמא בכל גופה צריכה חפיפה, ומתרצינן לאו משום חפיפה אלא משום שהטיט מתקבץ בתוך אלו הקמטין. והשתא נהוג עלמא בחפיפת כל הגוף, ואף לדברי ר"ת ז"ל, כל מאי דפליג, לא פליג אלא על משמעות שמעתא.
